מדוע ילדים צרפתים סובלים פחות מ- ADHD

ילדים צרפתיים לא זקוקים לתרופות על מנת לשלוט בהתנהגותם!

מאת: מרילין וודג' Ph. D

בארצות הברית, כ-9% מהילדים בגילאי בית הספר, אובחנו כסובלים מ- ADHD ומטופלים בתרופות בהתאם. בצרפת, לעומת זאת, אחוז הילדים המאובחנים ומטופלים בתרופות , נמוך מ- 5%. כיצד "מגפת ה-ADHD" התבססה כל כך בארה"ב בעוד שבצרפת היא כבר כמעט לא קיימת? האם ADHD הינה הפרעה ביולוגית-נוירולוגית? באופן מפתיע התשובה לשאלה תלויה במקום מגורייך – צרפת או ארה"ב.

בארה"ב, פסיכיאטר ילדים מתייחס ל-ADHD כאל הפרעה ביולוגית בנסיבות ביולוגיות. הטיפול המועדף גם הוא ביולוגי-פסיכולוגי ומשלב תרופות כגון ריטלין (Ritalin) ואדרל (Adderall).

פסיכיאטר ילדים צרפתי, מצד שני, רואה ב-ADHD מצב רפואי הנובע מסיבות סביבתיות והתנהגותיות. במקום לטפל בבעיות הקשב וההתנהגות של הילדים בתרופות, הרופאים הצרפתיים מעדיפים לחפש את הגורם למצוקה לאו דווקא במוחו של הילד, כי אם בקשריו החברתיים והם בוחרים לטפל בבעיה החברתית – סביבתית בעזרת פסיכותרפיה או ייעוץ משפחתי. דרך הסתכלות זו שונה לגמרי מהגישה האמריקנית שרואה במצב זה חוסר-איזון כימי במוחו של הילד.

בארה"ב קיימת מערכת אבחון להפרעות רגשיות – DSM, אך הפסיכיאטרים הצרפתיים אינם משתמשים בשיטת אבחון זו. "הפדרציה הצרפתית לפסיכיאטריה" פיתחה שיטה המתמקדת ומתרכזת בסיבות לסימפטומים אצל הילדים ולא במציאת תרופות המשמשות כעין מסכה מעל הסימפטומים. למרות הצלחת הרופאים הצרפתיים באבחון וריפוי של מה שנחשב מבחינתם כבעיה בעלת הקשר חברתי, עדיין קיימים ילדים בצרפת אשר עונים על האבחון של ADHD.

הגדרת הפרעת קשב בארה"ב היא הרבה יותר רחבה מאשר בצרפת, למראית עין היא מאבחנת תכונות נורמליות של התנהגות ילדים כבעיה פתולוגית, ואינה שוקלת בעיות ומצבים חברתיים-סביבתיים. גישה זו מובילה רופאים ומאבחנים לאבחן מספר גדול בהרבה של ילדים ב- ADHD ובהמשך לשימוש רב של תרופות…

ברור שעדיין ישנן אינספור גישות ודעות שונות וחלוקות על גידול ילדים, הן בארה"ב ובצרפת, המספקות הסבר סביר מדוע לילדים הצרפתיים באופן כללי, התנהגות "טובה" משל עמיתיהם האמריקאים.

פמלה דרוקרמן, בספרה Bringing up be'be', מציינת סגנונות שונים של גישות הוריות. אני מאמינה שהתובנות שלה רלוונטיות לדיון מדוע מספר הילדים הצרפתיים המאובחנים כסובלים מ-ADHD אינו דומה לאותו המספר שאנו רואים בארה"ב.

מרגע שילדיהם נולדים, ההורים הצרפתיים מעניקים להם מסגרת מובנית. לדוגמא: הילדים אינם מורשים "לנשנש" מתי שמתחשק להם. ישנם ארבעה זמני ארוחות קבועים וידועים במהלך היום. הילדים הצרפתיים לומדים לחכות בסבלנות לארוחה ולא "לנשנש" בכל רגע שמתחשק להם…

ההורים הצרפתיים, מציינת דרוקרמן, אוהבים את ילדיהם לא פחות מההורים האמריקאים. הם נותנים להם שיעורי פסנתר, לוקחים אותם לאימוני – ספורט ומעודדים אותם לנצל את מלוא כשרונם ויכולותיהם. אך להורים הצרפתיים פילוסופיית משמעת שונה. אכיפה עקבית של הגבולות, מנקודת מבטם, מאפשרת לילד להרגיש בטוח ומוגן. גבולות ברורים, הם מאמינים, גורמים לילד להרגיש שמח יותר ומוגן יותר, וזה, מנסיוני משותף גם להורים וגם למטפלים. בסופו של דבר.

כתרפיסטית העובדת עם ילדים, זה נראה לי הגיוני לחלוטין מדוע הילדים הצרפתיים אינם זקוקים לשליטה תרופתית על התנהגותם משום שמוקדם מאוד בחייהם הם לומדים מהי שליטה עצמית. הילדים גדלים במשפחות בהן החוקים מובנים בהחלט וההירארכיה ברורה וידועה. במשפחות הצרפתיות, כפי שדרוקרמן מתארת אותן, ההורים נמצאים בשליטה מלאה על ילדיהן, בניגוד למשפחה האמריקאית שבה במקרים רבים ההתנהלות היא הפוכה.

BRC היא החברה המובילה בעולם באבחונים ממוחשב ופועלת כבר למעלה מ-10 שנים בישראל בראשותה של ד"ר רותי זמיר-דיוויס-פסיכולוגית קלינית מומחית. בעלת ניסיון רב בעבודה קלינית ואבחונית עם ילדים הורים ומבוגרים בתחום קשיי קשב וארגון. מומחית בלווי וייעוץ לצוותי מורים. ניסיון רב בייעוץ ארגוני, העברת הרצאות ימי עיון וסדנאות.

אנו מזמינים  אתכם להוריד במתנה את המדריך המלא לאבחון וטיפול בהפרעות קשב  בכתובת http://brc.ravpage.co.il/hadrahot

Comments

comments

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>